כרטיסים MP3 רדיו לוח הופעות להקות ראיונות פורום
וידאו
כתבות
דיסקים שלנו
רוקולנוע
מקומות
אנשים
שותפים
פרסום באתר



MP3 רדיו שלנו


אנחנו ברשת
אנחנו בפייסבוק
אנחנו במייספייס

כיפאק Hey: ראיון עם גיא בן שטרית

גיא בן שטרית הוא בחור חביב וסולידי, שכותב שירים על בליעת חומצה ומביים קליפי אנימציה שבהם ילדות מורחות דם על השפתיים. הקליפ שלו Hey השתתף ב-40 פסטיבלים עולמיים, וגם קטף פרסים יוקרתיים ועדיין, על אף שבן שטרית גם מנהיג להקות מוערכות כמו אינפקציה ואטליז, הוא נותר אנונימי לגמרי. לדעתו, זה בדיוק מה שמגיע לו

ילדה חמודה וזועפת בעלת שיער סגול פו ?תחת קופסת שימורי סרדינים. לפתע, אחד הסרדינים מזנק Eatlizמתוך הקופסה, מפרפר על השולחן, והילדה שולפת סכין קצבים וחוצה אותו באכזריות לשניים. שני
חצאי הסרדין משפריצים דם לכל עבר, והילדה, בשיא הטבעיות, נוטלת את אחד החצאים המדממים ומורחת בו את שפתיה, משל היה ליפסטיק מהסופר פארם. בקיצור, הארדקור.

אלא שגיא בן שטרית - המוח שמאחורי הזוועות הנ"ל, שהן רגעי השיא בקליפ שיצר ל-Hey של אטליז, להקתו הנוכחית - ממש לא נראה כמו אדם שזקוק להשגחה פסיכיאטרית. הוא בכלל טיפוס שקט כזה, בעל עיניים קטנות וטובות, שלובש חולצה של הפיקסיז, מחזיק בארנק תעודת זהות עם חתימה של קים דיל, גר בפלורנטין עם חברה חמודה (אורלי), שותה מיץ תפוחים עם סודה ומלטף חתולה קשישה בשם שולה.

צריך כנראה ציוד רפואי משוכלל כדי לאתר את המקור לטירוף החולני הזה, שלפני כמה שנים בא לידי ביטוי בטקסטים המשוגעים של אינפקציה, להקתו המוקפאת, ובהמשך הניע אותו להשקיע שנתיים תמימות מחייו לטובת הקליפ המרהיב והמקאברי של Hey.

שום דבר בחיצוניותו או בדבריו של הגיטריסט/כותב/מלחין/אנימטור הכי מוכשר בפלורנטין לא מרמז על מה שמתרחש עמוק בתוך תאי המוח האפלים שלו. אותם תאים שבזכותם Hey השתתף ב-40 פסטיבלי קולנוע ואנימציה ברחבי העולם, וזכה בחמישה פרסים יוקרתיים, ביניהם אחד בתחרות "בבלגאם" הסופר נחשבת (בן שטרית קיבל את הפרס באופן אישי ממייסד התחרות, ספייק לי), ואחד בפסטיבל יוסטון הוותיק, שייסד הבמאי האנטר טוד (שגם הזמין את הקליפ לפסטיבל בעצמו).

אז כן, בסופו של דבר העסק השתלם, אבל עדיין, שנתיים של עבודה על קליפ בודד הן לא משהו שאנימטור ו/או מוזיקאי ישראלי ימהר ללכת עליו. בן שטרית (36) פשוט היה חייב את התהליך הארוך והסיזיפי הזה לעצמו. "החלטתי לעשות את הקליפ שנתיים אחרי מותו של אבא שלי", הוא מספר.


"מבחינתי, העבודה עליו נמשכה למעשה ארבע שנים, לא שנתיים. ברגע שנפלה עליי הבשורה ההיא, לא הספקתי לעכל אותה. אני זוכר שקמתי באותו יום מוקדם בבוקר-כאילו, מוקדם בבוקר יחסית לבנאדם עצלן שלא עובד וקם בכל יום ב-12 בצהריים-כי היינו אמורים לצלם בלייב את השיר'זה עושה לי שמח' של אינפקציה. התגלחתי, קיבלתי טלפון, חשבתי שזה מי שבא לאסוף אותי, זה לא היה הוא, ומאותו רגע הכול קרה נורא מהר: מיד הייתי צריך לשבת שבעה, להגיד'קדיש', לארח אנשים בבית, ותוך כדי זה לנסות לשכנע את עצמי שכל מה שקורה סביבי קשור למישהו אחר. את ההתמודדות שלי עם זה פשוט דחיתי לאחר כך, להרבה אחר כך".

בן שטרית מבקש להסביר את הקשר שבין המוות הפתאומי ההוא לקליפ של Hey - קשר שגם לדודו, המחזאי והבמאי שמואל הספרי (חנה אזולאי-הספרי היא אחותה של אמו), הייתה נגיעה אליו. "אחד המשפטים שהוא אמר לי היה'הנקודה שבה אתה הופך מילד לבוגר היא בדיוק הנקודה שבה אתה מאבד את אבא שלך'", הוא מספר.

"כל העניין הזה של איבוד התמימות בא לידי ביטוי בקליפ. למשל, כשהילדה מנסה לתפוס את הבלון שבורח לה ולא מצליחה. היא רודפת אחרי התמימות שלה, והתמימות כל הזמן בורחת לה. אני גם כל הזמן מתעסק שם בחיים ובמוות: הילדה פותחת קופסת שימורים שבתוכה יש מוות, יוצאים ממנה חיים, היא הורגת אותם, ואז יוצא דם, היא מורחת אותו על השפתיים כמו ליפסטיק ומנשקת את הבלון, שהוא כאילו משהו חי ונושם כזה, אבל בעצם הוא לא, הוא דומם. בקיצור, הבנת את הרעיון".

הבנתי, ואני חייב להגיד שהוא מטורף למדי.
"יכול להיות, אבל אני לא חושב שאני מטורף, כי אני מוצא ביטוי לטירוף שלי באמנות. בוא נגיד שעצור בי המון זעם מרוקאי, זה בטוח".

דם באיבר המין

את זה כבר אפשר היה לאתר בפרויקט העל הקודם של בן שטרית - להקת אינפקציה הגאונית - שהיטיבה לנסח תסכול של רוקרים מפתח תקווה בצרחות, נונסנס פרוע וניסוחים מגוונים ומבריקים של אלימות פיזית, לרבות התעללות בילדים.

אטליז, שהחלה כפרויקט צד של אינפקציה, היא להקה אחרת לגמרי: פחות גימנזיסטית ויותר "בוגרת", פחות קומוניקטיבית ברמת הלחנים ויותר ידידותית ברמת הטקסטים. בכל מקרה, לא אינפקציה ולא אטליז הביאו את בן שטרית, היוצר המרכזי בשני ההרכבים, למעמד של מוזיקאי מפורסם, או אפילו למקום של אינדי רוקר שהתעשייה מתחנפת אליו,
דוגמת אביב גדג' או נדב אזולאי (בן דודו), למשל .

"למה אתה אומר ככה, אחי?", הוא מחייך. "אורלי ואני ישבנו אתמול בפיצה בפלורנטין, היו שם שתי חתיכות אחרונות, וזה שעמד לפנינו בתור אמר למוכר 'אני מוותר על הפיצה שלי. תן אותה לו, זה גיא בן שטרית'. תראה, אני כבר עכשיו מרגיש ביני לבין עצמי שאני טיפה יותר ידוע ממה שאני מוכן לשאת. אני ביישן. ממש. אני לא רוצה להיות מפורסם. באמת שלא. הייתי רוצה שאטליז יצליחו מאוד, אבל יש כמה מקומות שמראש הייתי מוותר עליהם. לא סתם אני לא בחזית, לא בפרונט, למרות שאני היוצר".

וכשאתה מסתובב ברחוב, אנשים ניגשים אליך, מפרגנים למה שאתה עושה?
"איפה. מאוד קשה למוזיקאים בארץ לפרגן למוזיקאים אחרים. כל כך קטן וצפוף פה, אתה גם ככה עסוק בלשרוד. אני לא אומר שאני אחר. גם אני לא מפרגן לאחרים, וזה מבאס אותי. זה לא בא ממקום של בנאדם מניאק שלא רוצה לפרגן. זה בא ממקום של צפיפות. פשוט אין כאן לאן ללכת, ויש הרבה יותר מוזיקאים ממה שצריך".

זה דווקא נשמע לי כמו צרה טובה.
"אולי, אבל הריבוי הזה מייאש אותי מאוד, ריבוי שבעצם קיים היום בכל העולם. לא בא לי לעשות מוזיקה כשאני רואה אותו. די, כמה אמנים צריך? זה גורם לי להיכנס למין ייאוש כזה ולהגיד'טוב נו, יש כל כך הרבה מוזיקאים - למה שאני לא אבנה בתים?'".

בן שטרית דווקא יודע להלחין שירים קליטים, המנוני פופ מנצחים שיכולים בקלות לעבור פלייליסט בגלגלצ אם רק היו מחוברים להם טקסטים אחרים: "דם יורד לי/ דם יורד לי/ דם יורד לי/ מאיבר המין" (מתוך "איבר מין", אינפקציה ). גם את ההפך, אגב, הוא יודע לעשות מצוין: לאטליז הוא כותב לרוב טקסטים "נורמליים" לגמרי, אבל הם יושבים על לחנים מורכבים מדי לאוזן הגלגלצית.

עושה רושם שבן שטרית באמת לא יכול, ואולי לא רוצה, להיות כוכב רוק מהזן המוכר, הצפוי. הוא עצמו מנתח את זה קצת אחרת. "אני תופס מעצמי בנאדם שלא יודע לעשות שום דבר יותר מדי טוב. עובדה שעד היום לא הצלחתי לעשות שום להיט ברדיו. אני יודע לכתוב מלודיות והרמוניות נגישות וקליטות, אבל אני תמיד מצליח איכשהו להרוס אותן, ככה שהן לא יהפכו לשיר רדיו טוב. בכלל, כל השירים שכתבתי עד היום היו בפוקס".

בפוקס?
"כן, תקרא לזה פוקס, תקרא לזה הארה. משהו נופל עליי מלמעלה, וכשזה לא קורה, אני מעדיף לעשות את מה שאני יודע לעשות הכי טוב בעולם: להתבטל. ברגע שאני חופר בכוח, לא יוצא לי כלום. אני כלי קיבול לרעיונות, שצריך לשבת בשקט ולסתום את הפה".

מה קורה עם אינפקציה היום? הבנתי שהלהקה לא ממש פעילה.
"לא באנו ואמרנו אחד לשני 'אני ברוגז איתך, אמא שלך זונה'. זה דעך, התמסמס לאטו, כל אחד הלך לכיוון אחר. כששואלים אותי על זה, אני תמיד אומר'יש מצב שיהיה משהו, אבל אני לא יודע'".

אש בדיסנילנד

הקשר לאנימציה - מקור פרנסתו העיקרי של בן שטרית בימים אלה - החל להתפתח אצלו בשנות ה-80, כשבהה בהתפעלות ב-Take On Me המצויר של א-הא. "הקליפ הזה הפך לי את הפנים, אבל האמת היא שגילו אצלי כישרון ציור עוד קודם. הגננת באה לאמא שלי ואמרה לה 'יש פה משהו לא רגיל'. לאט לאט נכנסתי לזה, עד שיום אחד בניתי לעצמי שולחן אור, ועשיתי מין אנימציה קלאסית כזאת, כמו וולט דיסני".

זה לא סיוט לעבוד שנתיים על קליפ?
"אחרי שסיימנו לחשב כמה זמן ייקח לעשות את הקליפ הזה וגילינו שמדובר במשהו כמו שנתיים, אמרתי'מה, אני באמת הולך על זה?'. בנקודה הזאת, אתה יכול או להישבר, או לעקם קצת את התהליך כדי שזה יהיה שנה, או להגיד לעצמך'ייקח כמה שזה ייקח. השנתיים האלה יעברו ממילא, אם תעשה את זה ואם לא'".

בינתיים, בכל אופן, אטליז עובדים על אלבום שני, ועוד קודם לכן, ממש בקרוב, אמורים להוציא אי-פי עם חומרים שלא נכנסו לאלבום הראשון, פלוס כמה שירים חדשים. למרות האופן שבו זה נראה ונשמע, הוויז'ן של הלהקה לא בהכרח נמצא בחו"ל. למעשה, הוא לא בהכרח נמצא בשום מקום, פרט למוחו הקודח של בן שטרית, האחראי על רוב הטקסטים (באנגלית) והלחנים של ההרכב.

"זה לא שציפיתי לצאת מגבולות הארץ ולהצליח באנגלית", טוען בן שטרית. "פשוט עשיתי את מה שרציתי, רתמתי לזה את האנשים שרציתי, היה לזה קהל, ולכן המשכנו. לא רצינו לעכב את עצמנו כדי להגיע לגלגלצ. רצינו שזה יגיע לשם כמו שאנחנו אוהבים את זה".

תסכים איתי שהשירים של אטליז לא בדיוק עשויים מחומרים נגישים.
"מסכים איתך לגמרי. הרבה אנשים ששומעים את זה אומרים לי 'מה זה כל השינויים האלה, מה עובר עליך, אחי?'. אבל בסדר, אני עושה את מה שאני מאמין בו. מעבר לזה, לא אכפת לי מכלום. הסיפוק שלי ממה שאני עושה ממילא מגיע לשיאו בחדר החזרות, כשהשיר שכתבתי יושב נכון על כל הכלים והעיבוד זורם. משם, זה רק הולך למטה. עכשיו יש לנו כבר שירים לאלבום שני, והראש שלנו נמצא שם". שירים טובים? "לא. אבל ממש לא". לא נורא, קורה. "שירים טובים הם כמו ילדים טובים. והשירים האלה הם בפירוש לא ילדים טובים".

(c) רועי בהריר , NRG


29.06.2009
כיפאק Hey: ראיון עם גיא בן שטרית
17.05.2009
Edgend - על קצה התער - ראיון עם להקת
15.12.2008
תורמים כבדים






Copyright © 1997-2009 Mark "d0c" Ignatovsky . Designed and powered by Right Wing & Vladi Landa







הכרויות באינטרנט
eXTReMe Tracker